IDF Preperation Week- שבוע הכנה לצה"ל

January 8, 2017

 

 

This week all of kol Ami participated in a preparation for צה״ל (IDF), where we were treated like soldiers and took on some of the same responsibilities as real soldiers.

I was given a water bottle in place of a gun :-), that I had to carry around with me at all times and have full to the brim.

I had to stand in a certain way until told otherwise, start all my sentences with "הקשב המפקד" ( Kind of Aye aye, sir) , and follow orders given to me. As someone who isn't planing on going to the army, this was a really great learning experience, and it gave me more of an understanding of what all my friends are about to go into.

These few days taught me that I can push myself to do better, and as a group, it is possible to run to the tree and back, then make a "ח" (A shape of the Hebrew letter Chet) in 25 seconds.

My favorite part of the seminar was when all the four shluchot (rows) were standing at at attention, 120 eighteen years old, and I looked around and realized that almost everyone there was soon going to join the army, and how this situation would be so foreign to anyone my age back home.

 

 

Tali Rochberg from Toronto, Canada.

Kol Ami Ramat Hadasa.

 

 

.סדרת צבא, המסע של אקספרט לילה לבן
הסיפור מתחיל עוד הרבה לפני המסע שחזרנו עייפים מסמינר טירונות קול עמי בו השתתפו כל השלוחות. כולם היו תפוסים ועייפים אחרי יומיים של תיזוזים ואווירה צבאית ביער לביא. אחרי השינה הטובה שתפסנו באוטובוסים הגענו לתל אביב, החלפנו מהר בגדים והצטרפנו לאימון קרב מגע של אקספרט עם כל המכינות. לאחר מכן חזרנו להרצאה מדהימה של רועי פלד על הגשמת יעדים והחלטות שאי אפשר היה להישאר אדישים לה, ושוב לאימון מתזז במיוחד של אקספרט בו למדנו להכיר מקרוב את הדשא ולהישאר במצב 2 לזמן בלתי מוגבל אבל כל זה היה באמת רק ההתחלה. אז תפוסים ועייפים אחרי עוד אימון חזרנו למנוחה ארוכה. לאחר כמה זמן נכנסו המדריכים של אקספרט באטרף והתחלקנו לשתי קבוצות מסע ארוך ומהיר ומסע קצר. 
בחרתי ללכת למסע הארוך יותר והקשה כי רציתי לאתגר את עצמי. המסע התחיל בקצב לא נורמאלי, התחלנו ומלא והרבה פרשו בגלל שהקצב רק התגבר ככל שהמשכנו.
אחרי יומיים מאוד קשים אתה מוצא את עצמך רץ עם רגליים תפוסות עם תיק על הגב ואלונקות ביד ובאיזשהו שלב אתה מאבד רגש ברגליים. במהלך המסע היו 2 עצירות בלבד וקצב שלא יורד והדבר היחיד שמחזיק אותך זה החברים. למזלי עשיתי את כל המסע עם ערן ודחפנו אחד את השני וגם כשחשבתי לפרוש הוא היה שם ולא נתן לי לוותר. אחרי 20 קילומטר קשים ומעייפים מאוד ב 5 בבוקר הגענו לחוף הים שם נתנו ספרינט שהרגיש ארוך במיוחד-שם הסתיים החלק הראשון של המסע.
החלק השני היה עם אלונקות ושקי חול, נשארו מעט אנשים יחסית ולכן כולנו היינו צריכים לעבוד ולסחוב ולא הייתה הזדמנות לנוח. ככה עברנו 4 קמ בחול. אפילו הספרינט של הסוף היה בקצב של הליכה כי לאף אחד לא נשאר כוחות לזוז. היה מאוד קשה אבל מספק בטירוף לסיים את המסע המשוגע הזה שמעט מאוד הצליחו לסיים בסוף. לפעמים אתה מוצא את עצמך עושה דברים שלא היית מאמין שתצליח לעשות ואתה פתאום מבין כמה הכל בראש ובאמת לא סתם כאמירה אתה מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שאתה חושב ולסיים מסעות כאלה שאפילו המדריכים אמרו שהיו מהקשים שעשו. זה נותן לך סיפוק

עצמי מטורף ואמונה שאתה מסוגל להכל. באמת הכל.

 

אור גרינשטיין, משגב,

 קול עמי , רמת הדסה

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Facebook - Black Circle
  • Instagram - Black Circle